אל-עראקיב

האיזור המכונה "אל עראקיב" (נחל דודאים) שוכן צפונית לבאר שבע. קרקעות האיזור רשומות עוד מתקופת השלטון העותומני, במאה ה- 19, כאדמות מדינה המיועדות לשימוש חקלאי. אולם בראשית המאה ה- 21 החלה קבוצת בדואים ממשפחת אבו מדיעם, המתגוררת ברהט, לתבוע בעלות על הקרקע באיזור.

התובעים, שתביעותיהם נדחו פעם אחר פעם בבתי המשפט, טוענים כי הם ישבו באזור "אל עראקיב" כבר בתקופה העות'מאנית, ואבותיהם אף קבורים בבית קברות עתיק, המכונה אף הוא “אל עראקיב” ונמצא באיזור.

הרשויות מצדן טוענות כי האזור מעולם לא היה מאוכלס ביישוב קבע בדווי, ואף השלטון העותומני, שאפשר לבני השבט לרעות על הקרקע צאן ובקר, מעולם לא העניק להם בעלות עליה. הוויכוח רב השנים הסלים בשנת 1999 כאשר הקרן קיימת לישראל ביקשה לטעת עצים במקום, ו בתגובה החלו בדואים מרהט וממקומות נוספים להקים באזור מבנים שונים ולעבד את האדמות שלטענתם שייכות להם, וזאת בניגוד לחוק ולפסיקות בית המשפט, שדרשו מהן לפנות את הקרקע.

מאז ממשיכים הבדואים התובעים בעלות על אל עראקיב להקים באיזור מבנים שונים, ומינהל מקרקעי ישראל ממשיך לפנות אותם. נכון לאפריל 2011, פינה מינהל מקרקעי ישראל את קרקעות "אל עראקיב" כבר 37 פעמים.

משמעות השם "אל-עראקיב" היא לשון רבים של "ערקוב" שפירושו גבעה או הר, כמו העקוב בעברית בפסוק "והיה העקוב למישור". בשם זה נקראו מספר אזורים בארץ ישראל ובירדן, ביניהם גם האזור המדובר.